חיפוש

הציור וטבע האדם


לכל אדם, בכל גיל, בין אם הוא מצייר אופן מקצועי ובין להנאתו, יש סגנון ציור שמאפין אותו. סגנון אשר מתבטא לא רק בנושאים המועדפים עליו, ובצבעים אותם הוא בוחר (באופן מודע או לא) אלא גם באופן הנחתם על הנייר או הבד. כך למשל יש מי שמניח את הצבעים באופן חופשי, נמרץ ותנופתי, לעומתו אדם שעושה זאת באופן עיצובי ומדויק. יש אדם שנוטה באופן טבעי לצבעים חמים (אדומים-צהובים) ואת זה שמעדיף את הכחולים. יש מי שיצייר בקו ואחר בכתמים. מי שמעדיף לצייר את עולמו הפנימי ויש שמעדיף את הנוף שבחוץ, יש מי שנוטה לסגנון מינימליסטי ואחר מעדיף גדוש...

לכל אדם סגנון אישי שמאפיין אותו ומעיד על תכונות דומיננטיות בקווי האופי שלו.


לרוב אנו נוטים לתפוס את תכונות אופי הדומיננטיות כיותר 'טבעיות' עבורנו, בעוד שהתכונות ההופכיות (קוטביות) להן, נראות כבלתי קשורות אלינו בעליל. כך למשל, אדם עם יכולת יצירתית גבוהה המביע עצמו באופן דינמי וחופשי, עשוי למצוא עצמו במצב מתסכל כאשר הוא נדרש לדיוק ומתן תשומת לב לפרטים, ואילו האדם השקול והמחושב עם יכולת עיצוב גבוהה, עשוי להרגיש עצור ומתוח כשהוא נדרש למצבים של ספונטניות, פתיחות וזרימה מול דף חלק.

הציור, במודל שבאמצעותו אני מלמדת, נותן ביטוי לאישיות המצייר ובנוסף מהווה גם כלי שבאמצעותו אדם יכול לשכלל ולאזן את תכונות אופיו ולפתח בכך את אישיותו. נקודת המוצא לגישה זו מניחה שבנפש האדם קיימת שלמות פוטנציאלית הזמינה לו, אבל לא באופן טבעי. כלומר, אדם יכול לפתח ולשכלל את אישיותו על ידי הרחבה ורכישת מיומנות בתכונות שזרות לאופיו ה'טבעי', שכן הללו מהוות גם הן חלק ממנו, אלא שנמצאות במצב 'רדום'. כדי להמחיש זאת אפשר לדמיין סליל די.אנ.אי שיש בו כפתורים מסוימים מאירים מעין 'נורות דולקות' שהן מסמלות את תכונות האופי הדומיננטיות המאפיינות אדם מסוים, אלא שהסליל מכיל גם את כל יתר ה'כפתורים' שנמצאים שם במצב כבוי, וניתן, במהלך החיים , בכל מיני דרכי עבודה פנימית (לא רק ציור כמובן) לאפשר לעוד כפתורים להאיר.

בציור, עבודה פנימית זו מתקיימת באמצעות תרגילים שעניינם ליצור גירוי ועוררות של הקוטב הנגדי, הרדום. כך למשל אדם עם נטייה לעבודה חופשית וסוחפת יקבל תרגילים שעניינם לבנות סדר, גבול, הרמוניה, שקט. ואילו האדם עם הנטייה לעיצוב ודיוק יקבל תרגילים בציור אשר יפתחו בנפשו יותר מקום לספונטניות, תושייה, תנופה, עוצמה...

תרגילי הציור הם כ'חדר כושר' לנפש, המצייר מתבקש לבצע תרגילי ציור שהם מחוץ ל'אזור הנוחות' שלו, שגורמים לו להתעלות מעל ה'טבע' שלו.

על ידי תרגול קבוע מפתח המצייר 'שריר נפשי' חדש, אשר מתווסף לאישיותו,מרחיב ומשכלל את יכולתו האישית הן בציור והן בחיי היומיום.





(הטקסט בתמונה,רודולף שטיינר, מתוך 'מדיטציות ופרקי התבוננות' עמ 20, הציור שלי)


לגלריית merging - טבע ודמיון


לגלריית ציורי תלמידים בדף הפייסבוק 'ציור ככלי התפתחות אישית'


95 צפיות0 תגובות