חיפוש

הטבע,הציור וטבע האדם: להתעלות מעל לטבע


מניסיוני, לכל אדם, בכל גיל, בין אם הוא צייר מקצועי או חובב, או 'סתם מצייר להנאתו', יש סגנון הייחודי לו, אשר מתבטא בנושאים המועדפים עליו, בצבעים אותם הוא בוחר (באופן מודע או לא) ובעיקר באופן הנחתם על הנייר או הבד. כך למשל יש מי שמניח את הצבעים באופן חופשי, נמרץ ותנופתי, לעומתו אדם שעושה זאת באופן עיצובי ומדויק. יש אדם שנוטה באופן טבעי לצבעים חמים (אדומים-צהובים) ואת זה שמעדיף את הכחולים. יש מי שיצייר בקו ואחר בכתמים. מי שמעדיף לצייר את עולמו הפנימי ויש שמעדיף את הנוף שבחוץ, יש מי שנוטה לסגנון מינימליסטי ואחר מעדיף גדוש...

לכל אדם סגנון אישי שמאפיין אותו ומעיד עליו.


לרוב, תכונות אופי הדומיננטיות באישיותנו, הן 'טבעיות' עבורנו, בעוד שהתכונות ההופכיות (קוטביות) להן, נראות כבלתי קשורות אלינו בעליל. כך למשל, אדם עם יכולת יצירתית גבוהה המביע עצמו באופן דינמי וחופשי, עשוי למצוא עצמו במצב מתסכל כאשר הוא נדרש לדיוק ומתן תשומת לב לפרטים, ואילו האדם השקול והמחושב עם יכולת עיצוב גבוהה, עשוי להרגיש עצור ומתוח כשהוא נדרש למצבים של ספונטניות, פתיחות וזרימה מול דף חלק.

הציור, בהיבט שבו אני עוסקת, לא רק שמבטא את אישיות המצייר אלא גם מהווה כלי שבאמצעותו אדם יכול לשכלל ולאזן את תכונות אופיו ולפתח בכך את אישיותו. נקודת המוצא לגישה זו מניחה שבנפש האדם קיימת שלמות פוטנציאלית הזמינה לו, אבל לא באופן טבעי. כלומר, אדם יכול לפתח ולשכלל את אישיותו על ידי הרחבה ורכישת מיומנות בתכונות שזרות לאופיו ה'טבעי', שכן הללו מהוות גם הן חלק ממנו, אלא שנמצאות במצב 'רדום'. כדי להמחיש זאת אפשר לדמיין סליל די.אנ.אי שיש בו כפתורים מסוימים 'מאירים' מעין 'נורות דולקות' שהן תכונות האופי הדומיננטיות המאפיינות אדם מסוים, אבל הסליל מכיל גם את כל יתר ה'כפתורים' שנמצאים שם במצב כבוי, וניתן, במהלך החיים , בכל מיני דרכי עבודה פנימית (לא רק ציור כמובן) לאפשר לעוד כפתורים להאיר.

בציור, עבודה פנימית זו מתקיימת באמצעות תרגילים שעניינם ליצור גירוי ועוררות של הקוטב הנגדי, הרדום. כך למשל אדם עם נטייה לעבודה חופשית וסוחפת יקבל תרגילים שעניינם לבנות סדר, גבול, הרמוניה, שקט. ואילו האדם עם הנטייה לעיצוב ודיוק יקבל תרגילים בציור אשר יפתחו בנפשו יותר מקום לספונטניות, תושייה, תנופה, עוצמה...

תרגילי הציור הם כמו 'חדר כושר' לנפש, המצייר מתבקש לבצע תרגילי ציור שהם מחוץ ל'אזור הנוחות' שלו, שגורמים לו להתעלות מעל ה'טבע' שלו. על ידי תרגול קבוע מפתח המצייר 'שריר נפשי' חדש, אשר מתווסף לאישיותו,מרחיב ומשכלל את יכולתו האישית הן בציור והן בחיי היומיום.

היבט נוסף הקשור לציור, לטבע ול'טבע האדם' מתייחס לקשר שבין הטבע ועונות השנה לנפש האדם. החיים המודרנים שמשאירים אותנו בין הקירות בתוך המזגנים, גורמים לכך שאנחנו יותר זוכרים את ההרגשה בחוץ מאשר חווים אותה, יתרה מכך, עם השנים אנו לומדים לתפוס את הנוף בתבניות מקובעות. אנחנו "יודעים" ולא מתבוננים.


(הטקסט:רודולף שטיינר, מתוך 'מדיטציות ופרקי התבוננות' עמ 20, הציור שלי)


ציורי טבע ונוף יוצרים קשר מחודש בין האדם לטבע. תרגילי הציור כמו פותחים את עינינו מחדש ליופיו של העולם וייחודו. דרך הציור אנו לומדים שוב למלא את ליבנו ברגשות של פליאה והשתאות. הציור מהווה אמצעי להבין ולבטא את ההשפעה של הקוסמוס על חיי הנפש שלנו.


לגלריית merging - טבע ודמיון לגלריית ציורי תלמידים בדף הפייסבוק 'ציור ככלי התפתחות אישית'

45 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now