חיפוש

מרצון ליצירה בעשר ספירות - תהליך התהוותה של יצירה אמנותית מן הרוח אל החומר


בפוסט זה אציג לפניכם תהליך התהוות אשר שורשיו מתחילים ברוחו של אדם ופירותיו בעולם הפיזי.

אקדים ואומר שאני רואה ביכולת היצירתית של האדם כדבר המאפיין אותו יותר מכל כנברא 'בצלם אלוהים'.

האדם אינו רק קיים בעולם, הוא אינו רק חלק מממלכת הטבע (הטבע=אלוהים בגימטרייה), אלא יש לו יכולת לשנות, לפתח ולהשפיע ערכים שאינם נמצאים 'באופן טבעי' בעולם. למעשה, כוח היצירה יחד עם יכולת הבחירה , מאפשרים לאדם להטמיע את יסודות הרוח האנושית, ממקורותיה העליונים, בעולם הגשמי.

מוזמנים לעקוב כאן אחר תהליך השתלשלותה של יצירה אנושית, מראשיתה כרצון מופשט ברוחו של האדם ועד הוצאתה לעולם כיצירת אמנות. הידע המוצג לפניכם הנו בהשראת 'אילן הספירות הקבלי' ובשילוב מודל 'ציור על פי שבעת תהליכי החיים' בהשראת הגישה האנתרופוסופית (על הקשר שלי למקורות אלו ניתן לקרוא כאן).


אילן הספירות הקבלי (תרשים בהמשך) בשפתו הסמלית, שפת השורשים והענפים, מתאר מסע של התהוות ממופשט לממשי, ב10 מהלכים הנקראים ספירות .

כל ספירה, היא תחנה בדרך להתממשות ויש לה מאפיינים ייחודים לה המשמשים את הרצון לקראת מימושו.


נצא לדרך.


1. ספירה ראשונה: כתר. כמיהה

ספירת כתר מסמלת את הרצון הראשוני של האלוהות להתהוות, להפוך ממצב מופשט לאפשרות נתפסת, ללבוש צורות ("מלבושים") אשר יבטאו, יגלו, את היותה ונוכחותה של איכות תודעתית מופשטת.

אפשר לתאר את הרצון הראשוני ככמעיין שמפעפע בעומקו של אוקיינוס אינסופי.

והיות ו "רצונו של אדם הוא שביב מהרצון העליון הכללי, רצון היוצר אשר נעשה בחפצו כל"(הרב קוק , שמונה קבצים),הרי שבהיבט האנושי ניתן לומר שהספירה כתר מבטאת את הרצון הראשוני של האדם לביטוי אישי, לביטוי עולמו הפנימי.



2. ספירה שנייה: חכמה. רעיון

את הספירה חכמה אפשר לדמות לימה המלאה במי אוקיינוס אינסוף, ובה נמים כל הרעיונות כולם, נחים בצורתם הפוטנציאלית, ורק הפעפוע של הרצון מעלה אותם כבועות מעל פני המים. כטבען של בועות רעיונות צצים ונמוגים כהרף עין, אבל, אם עולה רעיון שהרצון מתעניין בו, חושב אולי ל"התלבש" בו, אזי אנו עוברים לשלב הבא.



3. ספירה שלישית: בינה . תכנית

בספירת הבינה, הרעיון שנבחר על ידי הרצון, מתפתח לתוכנית ספציפית המפרטת את שלבי ביצועו.

כאן,בשלב זה, התוכנית האסטרטגית נמצאת בשלמותה הפוטנציאלית, מעתה ואילך, תעבור התכנית לשלב הטקטיקה , כלמר הוצאתה בשלבים מן הכוח אל הפועל.


לפני שאעבור לשלבים הבאים אציין ששלושת השלבים הראשונים: כמיהה, רעיון, תוכנית, (כתר/ חכמה/בינה ) מתרחשים ברוחו של אדם. אמנם המוח הפיזי הוגה אך המחשבות וציורי הנפש יש להם מציאות משל עצמם, אפשר לומר שכאשר אדם הוגה הוא "מתבונן בעיני רוחו" .


כאמור, השלבים הבאים קשורים למימד הביצועי-הטאקטי, לתהליך ההיווצרות.

המקובלים קוראים לששת השלבים הבאים 'עולם היצירה' המקום שבו היצירה מתהווה, זהו מרחב פנימי ,מרחב נפשי, שבו כוחותיה שונים של הנפש תורמים כל אחד את חלקו לתהליך.


היות ותחום האמנות בו אני עוסקת הינו ציור, אשתמש בדימויים הקשורים לעולמם של הצבעים והצורות, תוך שאני נעזרת במודל שבעת תהליכי החיים בצמח בהשראת הגישה האנתרופוסופית.


4. ספירה רביעית. חסד. נשימה.

השלב הראשון בתהליך ההיווצרות, עדיין קשור מאוד אל עולמות הרוח וככזה הינו עדין וזך. ספירת חסד היא כמעיין טהור שמימיו זכים ושקופים ומתוכו היצירה מתחילה לנבוע כפכפוך עדין, כנשימה רכה וענוגה .

אפשר להמשיל שלב זה לפוטנציאל של הצמח השלם הגלום בזרע, המבקש להתגלות. בציור שלב זה נקרא נשימה או 'נשימת הצבעים', משיכות צבע קלות ,שקופות, מהולות במים רבים, שמתמזגות לאיטן עם הנייר הלבן ברוך ובנועם. מבחינת היוצר, שלב זה מבקש חיבור לשקט פנימי שמאפשר לרוח להיות, להילחש, לצאת מחביונה.

5. ספירה חמישית. גבורה. התחממות.

השלב השני, להבדיל מהראשון ,מבקש את היוצר לצאת מתוך השקט ולהתחבר לכוח פנימי, כאותו כוח המצוי בזרע המאפשר לו לבקוע את הקליפה ולעלות מעל פני האדמה. איכות נפשית שהיא כעין חום פנימי, חשק, דחף, כוח רצון, שמנביט את המהות מעל פני השטח.

כעת מאפשר היוצר לצבעים להיראות, להיות נוכחים. הוא מתבקש להגביר את עוצמתם, כך שניתן להבחין במהותה הגולמית של היצירה.

חשוב לציין את התהוותם של גבולות בשלב הזה, שכן כל כתם צבע שמובע יוצר נוכחות, בולטות, ומגדיר בכך גבולות לעצמו וסביבתו.


6. ספירת שישית, תפארת. הזנה. התפתחות, שגשוג והרמוניה.

בשלב השלישי שביציאה מן הכוח אל הפועל, היוצר מתבקש להזין את היצירה, להעמיק ולפתח, להתמסר. כמו הצמח שמפתח את עלוותו, הגבעול והעלים, תוך שהוא ניזון מסביבתו החיצונית: מים, מינרלים באדמה, אור השמש, כך בציור מתפתחים גוונים ועומקים מתוך האינטראקציה של כתמי הצבע. בתחנה זו מתבקש היוצר לפתח ולהעשיר את כתמי הצבע הגולמיים (מספירת הגבורה) ,וגם לשמר את העדינות ורוך משלב החסד (נשימה), ובתוך כך ליצור הרמוניה . ההרמוניה היא מהותה של ספירת תפארת.


7. ספירה שביעית. נצח. התבוננות. פרספקטיבה.

היצירה המתפתחת ומתקדמת מתוך הצבעים והגוונים, מגיעה לתחושת רוויה כלשהי, או אולי שאלה /ות לגבי ההמשך, וזה הזמן ליוצר לקחת מרחק מהיצירה, לצאת מזמן יצירה למימד אחר. לעצור להניח את הציור ולהתבונן בו ממרחק, מפרספקטיבה חדשה.

לבחון מאיפה ועד היכן התפתחה, ולאן ניתן להמשיך מכאן. למעשה ניתן לומר שעד שלב זה תהליך היצירה 'הוליך' את היוצר מבלי דעת, כשהוא כמו נסחף אחר התהליך היצירתי , ואילו כעת, כוחות ה'אני' של היוצר נכנסים לפעולה, הוא מתבונן, מנתח, מדמיין, מבקר, מתכנן את צעדי ההמשך. היוצר כאן הוא כנביא לגבי היצירה, הוא מנבא את התפתחותה. זמן השתהות זה , מקביל לשלב הניצן בהתפתחות הצמח, אשר כמו לוקח לעצמו זמן להתכנסות פנימית , לצבירת הכוחות העיצוביים הנחוצים לפריחתו.


8. ספירה שמינית: הוד. עיצוב. דיוק תשומת לב לפרטים.

אם בשלב קודם היוצר צריך היה לפתח את כוחות הנבואה שבו, כעת עבודת היוצר תהיה דומה יותר לעבודת הכהן במקדש: תנועות מכוונות ומדויקות, תשומת לב וכבוד לכל פרט ופרט.

השלב הזה נמשל לפרח על כוחות העיצוב שבו, שבאים לידי ביטוי בצורניות כמו למשל עיצובם של עלי הכותרת בפרח, וגם בזכות ההקפדה על כל פרט ופרט כמו למשל מיקומו של כל כתם וכל אבקן.

זהו מקום שבו יוצר יתבקש לסבלנות, דיוק ופיתוח יכולת רישומית לצורך הקפדה על הפרטים הקטנים ודיוקם. זה גם המקום שבו הקו נכנס לפעולה, שכן עד לשלב זה הציור התקדם מתוך כתמי הצבע בלבד. כעת נושאה של היצירה מתגלה, כפרח שנפתח.


9. ספירה תשיעית: יסוד. הבשלה . פיתוח הנושא למסר, משמעות.

בשלב זה , הציור מבשיל והופך בהדרגה מפרח לפרי. הנושא שעלה בשלב קודם מתגבש לידי משמעות. בהתאם לכך היצירה מקבלת דגשים מסוימים שעניינם להבליט אלמנטים מסוימים, ולהצניע או לוותר על אחרים, שאינם משרתים את המשמעות. זה גם זמן ל"תיקון טעמים" כלומר לאיזון הצבעים ומרכזי הכובד שביצירה.


10. ספירה עשירית: מלכות. היצירה מוצגת בעולם

ספירת המלכות מציינת את כניסתה של היצירה האמנותית, פרי הרוח, לעולם הגשמי. הצגתה של היצירה ב'עולם', בפני אנשים, מציינת את כניסת הרוח ל'עולם הזה". רוח האדם שבוטאה ביצירה מתחברת לרוח האדם שבקהל המתבונן. היוצר כמו ביצע שליחותו הרוחנית "לקבל על מנת להשפיע " כלומר היוצר פיתח כלי הבעה, באמצעותו הוא מביע את אור ההשראה, וכך, דרך האמנות מהווה היוצר גשר בין שמיים וארץ, בין הנשגב לממשי.


לדף הבית















96 צפיות0 תגובות