אולי הגיע הזמן? על הרצון להתחיל לצייר בגיל שבו נפתח מרחב לצמיחה מחודשת.

פעמים רבות, בסביבות גיל החמישים, לאחר שהילדים גדלו ומתפנה מעט זמן, נפתח חלון הזדמנויות חדש. לצד תחושת החופש, עשויות לעלות גם שאלות: מה עכשיו? מה עוד הייתי רוצה לפתח בעצמי? למה לא נתתי מקום עד היום?

לפעמים מתלווה לכך תחושה של חסר, ואולי גם מחשבה על דברים שרצינו לעשות ולא הספקנו. אך תחושת החסר אינה בהכרח רק סימן למשהו שהסתיים. לעיתים היא רמז למשהו חדש שמבקש להתחיל.

ציור במרחב הפנימי

“מאוחר מדי”, “כבר לא ייצא ממני כלום”, “חבל שלא פיתחתי לי תחביב”...

נשמע מוכר?

לא צריך להיבהל. להפך: ייתכן שמסתתרת כאן קריאה פנימית עמוקה.

תחושת החסר יכולה להיות בקשה לתוכן חדש, למשמעות, ליצירה. הנפש רוצה להתפתח, ליצור, לבטא את עצמה ולהשאיר משהו בעולם: חותם, נוכחות, השפעה. והשאלה היא: מה מונע בעדה?

כמנחת קורסים ללימוד ציור, שמתי לב לחששות המלווים נשים וגברים המתעניינים בתהליך. מצד אחד קיימת כמיהה, לגעת בצבעים, להתבטא וליצור. מן הצד האחר ניצב קול תקיף האומר: “אין לי את זה”, או: “אני נורא אוהבת צבעים וציור, אבל מציירת כמו ילדה בגן”.

זה נכון שיש אנשים שנולדו, כביכול, עם מכחול ביד. עבורם תהליך הלימוד הוא ערוץ ללימוד טכניקה חדשה ולשכלול יכולות קיימות. אבל, ויש כאן אבל גדול, לא רק מי שהתברך בכישרון טבעי יכול ללמוד לצייר ולפתח את היכולת האמנותית.

כל מי שאוהב צבעים ורוצה לדעת לצייר יכול ללמוד. התנאי החשוב ביותר הוא הרצון. אם יש רצון, אפשר לפתח את היכולת.

למעשה, כל הרעיון בתהליך הוא ללמוד: להכיר את הצבעים ואת מערכות היחסים ביניהם; להתנסות במשיחות מכחול שונות; לפתח אחיזה ושליטה בעוצמת הצבע; לערבב צבעים וליצור גוונים; להכיר ציירים ואת דרכי ההבעה שלהם; ללמוד להתבונן בנוף בעיניים של צייר; ולהתוודע להשפעתן של עונות השנה על הנפש.

וזה רק על קצה המכחול.

כן, יש כל כך הרבה מה ללמוד, ואפשר ללמוד. צריך רק להתחיל מהנקודה שבה נמצאים, גם אם בתחילה היא מעוררת מבוכה או תחושה של חזרה לימי הגן. כי האמת הפשוטה היא שרובנו לא ציירנו מאז ימי הגן או בית הספר היסודי. העובדה שאנחנו יודעים מעט אינה אומרת שלא נוכל ללמוד הרבה.

תהליך לימוד אמנות הציור, באוריינטציה של התפתחות אישית, מעניק לנפש תוכן ומילוי רבי משמעות.

עצם הלימוד מצריך את האומץ להניח לרגע את האגו בצד ולהסכים להיות שוב תלמידים. זו אינה משימה פשוטה: להפוך מהורים “בשלים”, מאנשים בעלי ניסיון וידע בתחומי חיים רבים, לתלמידים “טריים”.

אך דווקא ההסכמה הזאת היא תנאי ללמידה ולהתפתחות. כאשר אנחנו מוכנים לפגוש שוב את המקום שאינו יודע, ידע חדש יכול לחלחל.

עצם הלימוד מצריך את האומץ להניח לרגע את האגו בצד ולהסכים להיות שוב תלמיד. זו אינה משימה פשוטה: לעבור ממקומו של אדם בוגר ובשל, בעל ניסיון וידע בתחומי חיים רבים, למקומו של תלמיד בתחילת הדרך.

ולמה חשוב כל כך לפתח את היכולת?

כדי להגיע לתחושה מחודשת של סיפוק אישי וחדוות יצירה, האדם זקוק לכלי. הוא זקוק ליכולת מתפתחת להתבונן, לקלוט, לעבד וליצור. יש אסכולות הטוענות שאפשר לצייר בלי ללמוד, ואכן אפשר ליהנות מאוד גם מעצם המפגש החופשי עם הצבע, אך לימוד שיטתי מוסיף ממד אחר: הוא מאפשר ליכולת לצמוח, מרחיב את אפשרויות הביטוי ומעניק בהדרגה חופש רב יותר ביצירה.

לצורך המחשה, אפשר להשוות בין ציור לנגינה: אדם יכול לשבת ליד פסנתר, להקיש על הקלידים וליהנות מן הצלילים. יש בכך משחק, סקרנות והנאה. אבל כדי לנגן, להביע באמצעות המוזיקה את מה שהוא מבקש לומר ולבחור כיצד לעשות זאת, עליו ללמוד ולפתח את יכולת הנגינה.

כך גם בציור.

תוצריה של האמנות העכשווית עשויים לעיתים ליצור את הרושם שאפשר לצייר בלי ללמוד, פשוט לבטא את מה שיש. אלא שהפשטה וחופש אמנותי אינם בהכרח תוצאה של חוסר ידע. לעיתים קרובות הם נשענים על ידע עמוק ועל בחירה מודעת.

הצייר ואסילי קנדינסקי, מאבות האמנות המודרנית, ידע היטב לצייר בסגנון קלאסי. פנייתו אל ההפשטה לא נבעה מחוסר ידע בציור, אלא מחשיבה פילוסופית ורוחנית עמוקה, שעליה הרחיב בספרו “על הרוחני באמנות”.

יש הבדל בין הנאה מחוויה טובה לבין הסיפוק הנובע מבניית יכולת. סרט, הצגה, טיול או ארוחה טובה יכולים להעשיר, לרגש ולהעניק לנו רגעים נפלאים. אך בתהליך של לימוד ויצירה האדם אינו רק מקבל חוויה, אלא שותף פעיל בבניית דבר חדש בתוכו. היכולת שנרכשה נשארת עמו, ממשיכה להתפתח והופכת למקור מתמשך של ביטוי, משמעות וסיפוק.

בציור, הפנמתו של ידע חדש ניכרת ונראית לעין. וכשזה קורה, התחושה היא של קפיצת מדרגה, התרחבות פנימית ופליאה:

“מה, אני ציירתי את זה?!”

בנייה ושכלול של היכולת האישית הם כשלעצמם מקור לסיפוק ולשמחת יצירה. הם מעניקים לנפש תוכן, ביטוי ותחושה של התפתחות. ובסביבות גיל החמישים, כאשר נפתח פרק חדש בחיים, זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה לגלות שלא מאוחר מדי להתחיל, ושעוד יש בתוכנו הרבה שמבקש לצמוח.

להעשיר את החיים בצבע ואת הנפש ביכולת - למידע על מסלולי הלימוד בסטודיו.