חיפוש

מה מסתיר מאיתנו את האור?



על תפקידם הכפול של שברי הזכוכית בקלידוסקופ, והמשתמע מכך. הקלידוסקופ כמשל.


אם חושבים על כך לרגע, הצורה הסדורה שבציור משמאל, התחילה את דרכה כאוסף של שברי זכוכית קטנים, ארעיים, חסרי צורה וסדר, המרוכזים בחלקו העליון של הקלידוסקופ.

לשברי הזכוכית (ו/או הפלסטיק) יש תפקיד מרכזי ומעניין מאוד בזמן הצפייה בקלידוסקופ, שכן, מצד אחד, עצמים הללו מסתירים מאיתנו את האור כשהם משמשים כסוג של פילטר, מסנן, המונע מהאור להיכנס בכל עוצמתו לפנים הגליל ולסנוור את העין. אבל, בו בזמן, דווקא בזכותם, האור נגלה לנו, שכן הם אלו שמוארים, הם אלו שמתנוצצים באור,האור מאיר בעדם וסביבם.

מעניין שדווקא אותם החלקים שמסתירים מאיתנו את האור הם אלו שמגלים לנו את האור, ואת מהותו כמאיר.

בנוסף, ההשתקפות של שברי הזכוכית במראות שבקלידוסקופ, חושפת לעינינו מבנה קסום, זוהר, שלם והרמוני, שהעצמים המוארים מהווים חלק אינטגראלי ממנו.

ושוב עולה מחשבה מעניינת, שדווקא אותם חלקים שבורים וארעיים, הם אלו שמגלים את השלם וההרמוני.

-


בהתיייחסות לקליידוסקופ כמשל ולחיים כנמשל, שברי הזכוכית נמשלים בעיני לכל אותם אירועים המתרחשים בחייו של אדם בין לידה למוות . אירועים שלא תמיד קשורים בבחירות שלנו, אירועים שפשוט קורים לנו. אירועים שבאמצעותם אנו חווים הלכה למעשה את העולם. אירועים שהופכים להיות מאגר החוויות שלנו מן העולם. החוויות נשמרות בנפשנו כזיכרונות. חלקם נעימים חלקם כואבים, אך רובם ככולם משפיעים (לרוב באופן לא מודע) על דפוסי המחשבה, הרגש, וההתנהגות שלנו בעולם.


למרבה הפליאה, בדומה להתבוננות בקלידוסקופ, יש לנו את היכולת להתבונן על חוויות חיים אלו בראייה פנימית. לא כאירועים חיצוניים שקרו לי, חלפו ואינם, אלא כתמונות נפש חיות ובעלות משמעות. למעשה, האפשרות שניתנה לי כאדם להסתכל על אירועי חיים אלו בהתבוננות פנימית, מגלה משהו מעניין מאוד וכלל לא מובן מאליו: החוויות המקריות הללו מתגלות לעיניי הפנימיות כרצף של תמונות הקשורות זו בזו ואף נובעות זו מזו. כל אירוע שהתרחש קשור ו/או יתקשר לאירועים אחרים בזמנים אחרים, ויש לו השלכות ארוכות טווח ומורכבות, על אופני הרגש, המחשבה וההתנהגות. התודעה העצמית שלי ,הנוכחות הזו שמלכדת את החוויות הנפרדות לידי תמונה שלמה, היא הנמשל לאותו אור פנימי המשתקף במראות הקלידוסקופ ומאיר את החלקים והקשר שביניהם. ( המראות, אגב כך, משולות לכליי ההכרה והתפיסה שלנו את המציאות) בזכות אור זה יש לי היכולת להתבונן בחיי הנפש שלי ולשייכם לעצמי, ללכד את כל החוויות לישות אחת ששמה 'אני'.

מתבקשת השאלה מהו מקורו של אותו האור הפנימי המשתקף בנפש כתודעתי העצמית ? שכן אם חוזרים לרגע למשל הקליידוסקופ, הרי האור הפנימי שמשתקף במכשיר, לא צץ משום מקום ,יש מקור ממנו הוא נמשך.

האם ייתכן, שבדומה לתהליך שמתרחש בקלידוסקופ, התודעה העצמית שלי אינה אלא רפלקציה,השתקפות,

של תודעה רחבה יותר ?

-

באופן אישי, אני מניחה לעצמי לאפשר לתודעה שכזו להיות. אני בוחרת להאמין בקיומה, איני מנסה להוכיח או להפריך, אלא לברר יותר ויותר על מה מדובר.


היות ואין מדובר בנושא גשמי, את הבירורים הללו אני עושה בעיקר דרך שני ערוצי מידע של ידע רוחי/רוחני: האנתרופוסופיה והקבלה. הידע בו אני מתמקדת עוסק במשמעות המיוחדת של האדם בעולם, שמצד אחד הוא חלק בלתי נפרד מעולם הטבע וכפוף לחוקיו, אך קיים בו צד נוסף, שמאפשר לו להתעלות מעל הטבע (לחקור,להמציא, לתת, לחמול... )באמצעות התבונה והרגש האנושיים.

הידע הרוחי/רוחני שופך אור על מבנה הנפש ועל ה'אני' השוכן בה (התודעה המתבוננת והחוקרת), מסביר את חלקיה ואת קשריה עם העולם הפיזי ועם עולמות הנפש והמחשבה (עולמות שאינם ניתפסים בחושים רגילים, אך יכולים להיתפס בכוחות הרגש והמחשבה המאומנים לשם כך).

הידע הרוחי/רוחני נותן גם כלים מעשיים לפיתוחה של הנפש, איזונה ושכלולה. כלים,המיועדים לאפשר איזון רגשי ויכולת הכלה. וכל זאת, על מנת לאפשר לתודעה הפרטית לקלוט עוד מידע, עמוק יותר ורחב יותר על עצמה ,ועל הקשר שלה לטבע, לנפשות האחרות למין האנושי ככלל ולתודעת העל שהיא מקור כל התודעות.

כאשר משהו מתוך הידע הזה מתקבל בנפש כאמת, אפשר לדבר על תובנה/'הארה' . כשזה קורה זה מרגיש נכון כל כך שהלב מתרחב. מפיץ שמחה וחמימות. יש תחושה של מלאות פנימית, התפעלות(יראת כבוד), אהבה ורגשות הודיה.

ככל שהלימוד מעמיק, התמונה מתבהרת ומתרחבת, ככל שיותר חלקים בי מוארים (עוברים ממצב לא מודע למודע) כך אני מודעת יותר ויותר להיותי חלק ממארג אנושי-תודעתי שלם, המורכב מפרטים רבים ומגוונים, ושאותו מקור אור שמאיר בי, מאיר גם בם.


ההבנה שאני חלק ממבנה רחב, כללי, הרמוני , מחייבת אותי לצאת מתבנית חשיבה שעוסקת בעיקר בהבנת עצמי ושיפור איכות חיי, ולבחון כיצד אני קשורה לכללות וכיצד אני משתלבת במיקומי המיוחד במבנה הכללי. (ואם אני כאן מנסה להנגיש, בציורים ובמילים משלי, מידע על הנושאים המופשטים והמורכבים הללו, כנראה שזה חלק מהעניין).


לסיכום , ולאור הרהורים על הקליידוסקופ כמשל , אני נוטה לראות בתודעת העל (אור אינסוף בשפת הקבלה), כמקורו של אותו האור החודר לפנים הנפש (ברחמים, במידה, בלי לסנוור), מאיר באור חדש את פיסות חייה, ומלכדם ליריעה אחת, לתודעה עצמית. אור שמגלה לנפש את ייחודה וגווניה המיוחדים, את האינדיבידואליות שלה. בו בזמן, כל תודעה פרטית ('אני'/אינדיבידואל) מאירה את חלקה במבנה של התודעה אנושית, המתפתחת לאורך הדורות להיות מודעת יותר ויותר לתודעת העל שלאורה היא מתפתחת.


אם נשמע קצת מסובך אסיים בציטוט מקסים שמתמצת בעיני את כל הנאמר לעיל במשפט אחד קצר: " תכלית הבריאה היא להאיר את אור הכללים בפרטים, ולהראות כיצד כל הפרטים אינם אלא כלי לגילוי הכלל".*


*ציטוט מאת הרב איתמר שוורץ בפרשנות לספר 'דרך השם' מאת הרב המקובל משה חיים לוצאטו (רמח"ל), הקדמה, עמ' יז'


#האור#WixBlog #קלידוסקופ #תודעה #ציור #השתקפות #התבוננות#אנתרופוסופיה#קבלה#


לצפייה בציורים בסדרה 'התנוצצות Glowing'

23 צפיות1 תגובות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now