אימון ואמנות: על הציור והמזג האישי

לכל אדם, בכל גיל, בין שהוא מצייר באופן מקצועי ובין שהוא מצייר להנאתו, יש סגנון ציור המאפיין אותו. הקשר בין הציור והמזג האישי מתבטא לא רק בנושאים המועדפים עליו ובצבעים שהוא בוחר, במודע או שלא במודע, אלא גם באופן שבו הוא מניח את הצבע על הנייר או על הבד.

כך למשל, יש מי שמניח את הצבעים בחופשיות, במרץ ובתנופה, ולעומתו מי שעובד באופן מדויק ומדוד. יש מי שנמשך לצבעים חמים, לאדומים ולצהובים, ואחר מעדיף את הכחולים-ירוקים. יש המציירים בקו ויש העובדים בכתמים; יש מי שמעדיף לצייר מתוך עולמו הפנימי, ומי שפונה אל הנוף שבחוץ. יש הנוטים לסגנון מינימליסטי, ואחרים מעדיפים ציור גדוש.

לרוב אנו נוטים לחוות את התכונות הדומיננטיות שלנו ואת ההעדפות הנובעות מהן כטבעיות לנו, ואילו התכונות הקוטביות להן, על ההעדפות ואופני הפעולה הנובעים מהן, עשויות להיראות זרות ואף בלתי שייכות. כך למשל, אדם בעל יכולת יצירתית גבוהה, המביע את עצמו באופן דינמי וחופשי, עשוי לחוש תסכול כשהוא נדרש לדיוק ולתשומת לב לפרטים. לעומתו, אדם מדוד ומחושב, בעל יכולת עיצוב גבוהה, עשוי להרגיש עצור ומתוח כשהוא מתבקש לפעול בספונטניות, בפתיחות ובזרימה מול הדף הריק.

בשיטה שבאמצעותה אני מלמדת ציור, יש מרחב ביטוי לאישיותו של המצייר, אך גם מקום חשוב להרחבת אופני הביטוי ולשכלול היכולת האישית. דרך העבודה פותחה בהשראת מודל שבעת תהליכי החיים, שאותו הכרתי במסגרת לימודי התרפיה בציור בגישה האנתרופוסופית בהנחיית תרצה אמן. שיטה זו יוצאת מן ההנחה שבנפש האדם טמון פוטנציאל רחב יותר מן התכונות הזמינות לו באופן טבעי. על פי תפיסה זו, ביכולתו להרחיב ולשכלל את אישיותו באמצעות פיתוח תכונות שאינן דומיננטיות באופיו, אך קיימות בו ככוחות רדומים.

כדי להמחיש זאת, אפשר לדמות את הנפש לסליל דנ״א שלאורכו נורות רבות. אחדות מהן מוארות ומסמלות את התכונות הדומיננטיות באדם; האחרות, המסמלות תכונות קוטביות להן, מצויות בו אך נותרות כבויות. על פי דימוי זה, עבודה פנימית הכוללת תרגול ואימון של כשרים רדומים בנפש עשויה לעורר אותם מתרדמתם, עד שיאירו אף הם ויוסיפו אור בפנימיות הנפש.

בתהליך הלימוד בקורס ״צבעים במרחב הפנימי״, העבודה הפנימית נעשית באמצעות תרגילי ציור שנועדו לעורר ולפתח כשרים המצויים בקוטב הנגדי לנטייה הטבעית. כך למשל, אדם הנוטה לעבודה חופשית וסוחפת עשוי לקבל תרגילים המזמינים אותו לתרגל סדר, גבול, הרמוניה ושקט. לעומתו, אדם הנוטה לעיצוב ולדיוק עשוי לעבוד באמצעות תרגילים המפתחים יותר מקום לספונטניות, לתושייה, לתנופה ולעוצמה.

אפשר לראות בתרגילי הציור מעין חדר כושר לשרירי הנפש. המצייר מתבקש לתרגל תנועות נפשיות הנמצאות מחוץ לאזור הנוחות שלו, ולעורר כשרים שפחות זמינים לו באופן טבעי. תרגול מתמשך עשוי להרחיב את טווח האפשרויות שלו ולאפשר צמיחה והתפתחות, הן בציור והן בחיי היומיום.

במובן זה, הציור עשוי להיות לא רק מרחב לביטוי של מה שכבר קיים בנו, אלא גם מרחב לאימון ולפיתוח של מה שעוד יכול להתהוות.

החושך והאור, ציור בצבעי שמן, איילת השחר סלע

לדף הבית