"כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑ה" ?!?

פוסט על אמונה וספק בהשראת פרשת ויצא. בתהילים קלה פסוק ד כתוב "כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו", מהחלק הראשון של הפסוק נראה שיעקב הוא זה שבחר, אם כי בהמשך הפסוק מתברר שזו, כביכול, רק צורת ביטוי. בכל זאת, מדוע נכתב הניסוח באופן כזה המשתמע לשני פנים, הרי ניתן היה לכתוב באופן ישיר 'כי -יה ביעקב בחר, ישראל לסגולתו' או כפי שכתוב בפסוקים אחרים בתהילים כגון "כי י-ה-ו-ה בחר בציון, היווה למושב לו".( קלב יג תהילים). אך לא כך נכתב בפסוק, ואני טוענת שלא בכדי: כי יעקב אכן בחר, ויתרה מכך אם בחר סימן שהיה שם ספק. יעקב בן ליצחק ורבקה, נכד לאברהם ושרה, מן הסתם גדל בבית של אנשים מאמינים. אפשר להניח כי הוריו הנחילו לו את האמונה הזו באופן טבעי, וככל ילד אשר נולד למשפחה דתית-מסורתית הוא מקבל זאת כאמת. אולם, יתכן שיעקב אשר גדל מן הסתם בסביבה פגאנית, החל עם התבגרותו (כמו שקורה לרבים) לשאול שאלות בדבר קיומו של האלוהים, כמו למשל 'איך זה שרק המשפחה שלי מאמינה באלוהים הזה' , ושאלות ממין זה, כידוע, מעוררות ספקות. ייתכן כמובן שמחשבה זו שלי אינה אלא ספקולציה, אבל מתוך הכתוב במקרא ברור כי ליעקב היה אכן היה ספק בקשר להימצאותו של האלוהים, כפי שנכתב בפסוק טז' בפרק בראשית כח', פרשת וייצא, אך לפני כן רקע קצר על ההקשר.

בפרשת ויצא, יעקב בורח מעשו לכיוון חרן (גם לשהות שם עד שעשו יירגע מכיסו וגם לחפש לו אישה), הוא מוצא את עצמו לפתע לבדו במדבר, עייף עד למאוד הוא מצליח להירדם כשאבן למראשותיו והנה זכה בהתגלות "ויחלום והנה סולם ניצב השמיימה...והנה ה' ניצב מעליו.." בראשית כח יב'. לראשונה בחייו יעקב זוכה להתגלות אישית, פנימית, ומה המשפט הראשון שיוצא מפיו עם התעוררותו, פסוק טז :" וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש י-ה-ו-ה במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי". מתוך כך נראה שקודם לא היה באמת משוכנע, אלא שעתה, דווקא דרך חלום, באמצעות חוויה אישית-סובייקטיבית, מקבל יעקב את הימצאותו של האלוהים כאמת. כלומר, ניתן להבין מכך, שיעקב אינו מקבל את הא-לוהים כ'אמונה עיוורת', כי כך מקובל "במסורת המשפחתית", אלא שהבחירה שלו להאמין היא מתוך כך שהתגלתה לו האמת מפנימיותו. אולי יש בהבנה זו גם להסביר כיצד זה בקבלה מקושר יעקב לספירת אמת, כי תמיד שאלתי את עצמי איך זה שאדם שמתחזה, משקר לאביו ומנשל את אחיו, יכול לייצג את מידת האמת. אני מבינה בעקבות המחשבה שעולה כאן כי הזיהוי של האבות עם הספירות, אינה נובעת מתכונותיהם האישיות אלא מאופן ההתגלות האלוהית:

אברהם איש חסד- קיבל את ההתגלות בחסד. לא ברור לנו מתוך המקרא מדוע דווקא הוא, למרות שמדרשים ואגדות יש ניסיונות לנמק ,אך הללו נכתבו כנראה כי בתורה עצמה לא מוסבר מדוע. לכן ניתן לראות התגלות זו כחסד אלוהי. יצחק מזוהה עם ספירת גבורה, שנקראת גם פחד. התגלות בה מלאך הויה מגיח מהשמיים ועוצר את אברהם ממש ברגע האחרון, זוהי התגלות במצב של טראומה. יראה גדולה. יעקב איש של אמת, כי יעקב בחר להאמין מתוך התגלות האמת בפנימיותו, מתוך תמונת נפשו, מדמיונו ודימוייו שלו, ולא כי כך נאמר.

חשוב לי כאן להציע, לקוראים בימינו אנו, אפשרות לראות בהתגלות אלוהית כמשהו שזמין לאדם, לכל אדם, כחוויה סובייקטיבית שנתפסת עבורו כאמת פנימית ובעלת משמעות עמוקה, כמו ייעוד, שליחות אישית. אפשר שמדובר בתמונת חלום, או קול פנימי, או שורה משיר המתנגן ברדיו ונוגעת בי עמוק ומבהירה, אם זה נתפס בתוכי כאמת, אפשר לראות בך סוג של התגלות אישית, למרות כל הספקנות שמקורה כנראה בתפיסה של של האלוהות בצורתה המסורתית, או מהזיכרון של לימודי התנ"ך ביסודי, המותאמים לילדים.

מעבר לכך אני מעוניינת להדגיש כי ללא הספק אין חווית אמת, כשם שהאור נגלה באמצעות החושך והצדק מתוך העוול, כך נגלת האמת דווקא מתוך הספק.

לדף הבית

למידע על הספר 'רגעים לאינסוף'