מרצון ליצירה בעשר ספירות.

תהליך התהוותה של יצירה אמנותית מן הרוח אל החומר

מוזמנים לעקוב אחר תהליך התהוותה של יצירה אמנותית: מראשיתה כרצון מופשט ברוחו של האדם ועד להתממשותה בעולם כציור בעל צורה, נושא ומשמעות.

בראשיתו, הרצון הוא כמיהה שעדיין אין לה מושא ברור. אין לה צורה או תוכן מסוים, אך טמונה בה בקשה להתגלות ולקבל ביטוי. הידע המוצג לפניכם נכתב בהשראת אילן הספירות הקבלי ובשילוב פרשנות אישית למודל „ציור על פי שבעת תהליכי החיים”, שאותו הכרתי במסגרת לימודיי בגישה האנתרופוסופית. על הקשר שלי לגישה זו ניתן לקרוא כאן.

אילן הספירות הקבלי, בשפתו הסמלית, מתאר מסע של התהוות מן המופשט אל הממשי, בעשרה מהלכים הנקראים ספירות. כל ספירה היא שלב בדרך להתממשות, ולכל אחת מאפיינים ייחודיים המשתתפים בהוצאת הרצון מן הכוח אל הפועל.

נצא לדרך.

1. ספירה ראשונה: כתר. כמיהה

ספירת כתר מסמלת את הרצון הראשוני להתהוות. אפשר לדמות רצון זה למעיין המפעפע קלות בתוך אוקיינוס אינסופי ומבקש דרך לנבוע ולהתגלות.

„רצונו של אדם הוא שביב מהרצון העליון הכללי, רצון היוצר אשר נעשה בחפצו כל”, כדברי הרב קוק. בהיות האדם נברא בצלם, גם בו פועל רצון חרישי, שהתדפקותו הקלושה נשמעת בחדרי חדרים ומבקשת ביטוי. ספירת כתר מבטאת אפוא באדם את הכמיהה הראשונית לתת ביטוי לעולמו הפנימי.

2. ספירה שנייה: חכמה. רעיון

את ספירת חכמה אפשר לדמות לים רחב, שבו שוהים חרש כל הרעיונות בצורתם הפוטנציאלית. פעפועו של הרצון כמו נותן בהם תנועה: הרעיונות צצים ונמוגים כהרף עין, כטבען של בועות. אך לעיתים עולה רעיון שהרצון חפץ ביקרו ומבקש לשמרו ולפתחו.

3. ספירה שלישית: בינה . תכנית

בספירת בינה, הרעיון שבו בחר הרצון מתחיל להתרחב ולהתפתח לכדי תוכנית. מה שהופיע בחכמה כהבזק רגעי מקבל כעת מבנה, הקשר וכיוון, עד שהוא מצטייר בשלמותו האפשרית בעיני הרוח.

בהקשר של ציור, אין הכוונה בהכרח לתוכנית מפורטת או לסקיצה סגורה. לעיתים זו תמונה פנימית, דימוי ראשוני או תחושה של צבעוניות, יחסים ואווירה. התוכנית עשויה לכלול גם הבנה של המבנה ושל סדר הפעולות, בחירה בשילובי הצבעים הרצויים והחלטה על הפורמט. הפרטים עדיין אינם ידועים, אך כבר קיים כיוון שמחזיק בתוכו את אפשרותה של היצירה השלמה ומנחה את תחילת הדרך.

בכך נשלם השלב האסטרטגי של התהליך. מכאן ואילך תעבור התוכנית אל השלב המעשי, שבו תצא בהדרגה מן הכוח אל הפועל.

שלוש הספירות הראשונות: כתר, חכמה ובינה (כמיהה, רעיון ותוכנית), מתקיימות עדיין ברוחו של האדם. בסיומן, היצירה קיימת כתמונת רוח: היא עדיין לא קיבלה ממשות בחומר, אך כבר מצטיירת בשלמותה האפשרית בעיני רוחו של היוצר.

מכאן אנו עוברים מממד הרוח אל הממד הנפשי, שבו מתרחש תהליך ההיווצרות עצמו. זהו המרחב הפנימי שבו כוחותיה השונים של הנפש משתתפים בהוצאת התוכנית מן הכוח אל הפועל. ששת השלבים הבאים שייכים למה שמכונה בקבלה „עולם היצירה", המקום שבו היצירה הולכת ומתהווה.

מכיוון שתחום האמנות שבו אני עוסקת הוא הציור, אתאר את התהליך מכאן ואילך באמצעות דימויים מעולמם של הצבעים והצורות. בתוך כך אשאב השראה ממודל שבעת תהליכי החיים, המבוסס על התבוננות בשלבי התפתחותו של הצמח. את המודל הכרתי במסגרת לימודיי בתרפיה בציור בגישה האנתרופוסופית, בהנחיית תרצה אמן, שפיתחה והתאימה אותו לשפת הציור ולתהליכים נפשיים בהשראת רעיונותיו של גאורג גלצר. החיבור לעשר הספירות, וכן הפרשנות, ההתאמות וההרחבות המוצעות כאן, הם פיתוח אישי שלי שנועד להמחיש את אופייה הייחודי של כל ספירה בתהליך התהוותה של היצירה.

4. ספירה רביעית. חסד. נשימה.

השלב הראשון בתהליך ההיווצרות עדיין קרוב מאוד לעולמות הרוח, וככזה הוא עדין וזך. ספירת חסד היא כמעיין טהור שמימיו צלולים ושקופים, ומתוכו מתפשטים הצבעים בשיא עדינותם, כמו יצאו זה עתה מתוך האין.

אפשר להמשיל שלב זה לזרע — לא לצורתו הפיזית, הנראית כגוף קטן, סגור וכמעט דומם, אלא לפוטנציאל הרוחני הטמון בו. תמונת הצמח השלם כבר קיימת בו כאפשרות, אף שעדיין אינה ניתנת לתפיסה בחושים.

בציור נקרא שלב זה „נשימה”, או „נשימת הצבעים”: משיכות צבע קלות ושקופות לוטפות את הנייר או הבד הלבן ומתמזגות בו ברוך, כתוהות על מהותה של היצירה המבקשת להתגלות.

מן היוצר מבקש שלב זה להתחבר לשקט פנימי, להקשיב לדבר־מה שעדיין כמעט אינו נשמע ולאפשר לו לצאת בהדרגה מחביונו. 5. ספירה חמישית. גבורה. התחממות.

להבדיל מחסד, המבקש מן היוצר שקט, רכות והקשבה, ספירת גבורה מזמינה אותו להתחבר לכוח פנימי פעיל. אפשר להמשיל זאת לכוח החיים המתעורר בזרע, מבקיע את קליפתו ומאפשר לו לנבוט ולעלות מעל פני הקרקע. כוח זה הוא כחום פנימי- חשק, דחף וכוח רצון - המאפשר למהות הגלומה לצאת אל פני השטח.

בציור נקרא שלב זה „התחממות” או „העצמה”. היוצר מגביר את עוצמתם של הצבעים ומאפשר להם להיראות ולהיות נוכחים.

עם הופעת הצבעים נוצרים גם גבולות. כל כתם צבע המקבל נוכחות מגדיר את עצמו ביחס לסביבתו: היכן הוא מתחיל, היכן הוא מסתיים והיכן הוא פוגש את הכתמים האחרים. הגבורה מעניקה אפוא לציור לא רק עוצמה, אלא גם הבדלה, הגדרה ותיחום.

בשלב זה מתחילה מהותו של הציור להתגלות בצורתו הגולמית, עדיין ללא עיבוד ופיתוח. מכאן אנו עוברים אל השלב השלישי בתהליך ההיווצרות: תפארת.

6. ספירת שישית, תפארת. צמיחה והרמוניה.

בשלב השלישי בתהליך ההיווצרות מתבקש היוצר להזין את היצירה, להעמיק ולפתח אותה ולהתמסר לתהליך צמיחתה. היצירה עצמה ניזונה מיחסי הגומלין הנוצרים בין הצבעים השונים. אפשר להמשיל שלב זה לצמח המפתח גבעול ועלים וצומח באמצעות יחסי הגומלין שלו עם סביבתו, עם המים והמינרלים שבאדמה ועם אור השמש ועוד.

כך גם בציור: כתמי הצבע העדינים של שלב החסד, יחד עם הכתמים הנועזים יותר שהופיעו בגבורה, הולכים ומתפתחים ורוקמים ביניהם מערכות יחסים. מתוך המפגש נוצרים גוונים, עומקים ויחסים חדשים. כל צבע משפיע על סביבתו ובה בעת מושפע ממנה.

בשלב זה נדרש היוצר למזג את שני הכוחות שקדמו לו: את הנוכחות והעוצמה של גבורה, לצד העדינות והרוך של חסד. מתוך המיזוג הזה נוצרת תולדה חדשה: הרמוניה, מהותה של ספירת תפארת.

7. ספירה שביעית. נצח. התבוננות.

לאחר שהיצירה התפתחה מתוך יחסי הגומלין בין הצבעים והגיעה למידה מסוימת של רוויה, עשויה להתעורר שאלה לגבי המשך דרכה. עד כה אפשר לומר שהרגשות הנחו את התהליך, והיוצר נענה בעיקר לתנועתם של הצבעים וליחסים שנוצרו ביניהם. והנה מגיע הזמן לעצור, להניח את הציור, להתרחק ממנו ולהרהר בו מנקודת מבט חדשה.

ההתרחקות מאפשרת ליוצר לראות מה התהווה עד כה ולשאול לאן יכולה היצירה להמשיך מכאן. כעת מצטרפים לפעולה כוחותיה של תודעת ה״אני״: היוצר מתבונן, בוחן, מדמיין, מבקר ומתכנן את צעדיו הבאים. במובן זה הוא נעשה כעין נביא ליצירתו, הרואה בעיני רוחו את האפשרויות הטמונות בה ומבקש לחזות את המשך התפתחותה. הוא מבקש לזהות את ממד הנצח שבה, ובה בעת נעשה למנצח על המשך התהליך.

שלב זה מקביל לניצן בהתפתחות הצמח. הניצן כמו מתכנס אל תוך עצמו ומשתהה, ובתוך כך צובר את הכוחות העיצוביים הנחוצים לפריחתו. גם בתהליך היצירה, ההשתהות אינה הפסקה בתהליך אלא חלק חיוני ממנו: זמן של התכנסות, התבוננות והכנה לקראת הצורה העתידה להתגלות.

8. ספירה שמינית: הוד. הכוח המעצב.

אם בנצח נדרש היוצר לפתח את כוחות הנבואה שבו ולראות בעיני רוחו את המשך התפתחותה של היצירה, בהוד הוא נדרש לכוח המעצב: לתנועות מכוונות ומדויקות, לסבלנות, לתשומת לב ולכבוד לכל פרט. במובן זה דומה עבודתו לעבודת הכהן במקדש, הנעשית מתוך כוונה והקפדה.

שלב זה מקביל לפרח בהתפתחות הצמח. הכוחות שנאגרו בניצן מתגלים כעת בצורה: במבנה עלי הכותרת, ביחסים שביניהם ובמיקומו המדויק של כל כתם וכל אבקן. הפרח אינו רק גדל, אלא הוא מקבל את צורתו הייחודית.

כך גם בציור: לאחר שהתפתח עד כה בעיקר מתוך כתמי הצבע, נכנס כעת הקו לפעולה. היוצר נדרש ליכולת רישומית, לדיוק ולעבודה סבלנית על הפרטים. מתוך פעולת העיצוב הולך נושאה של היצירה ומתגלה, כפרח הנפתח.

9. ספירה תשיעית: יסוד. הבשלה והתכללות.

בספירת יסוד מתבקש היוצר לאסוף ולהחזיק יחד את כל מרכיבי היצירה, עד שיתגבשו לכדי שלם. הנושא שהחל להתגלות בהוד הולך ומבשיל כעת לתמונה שלמה בעלת מסר ומשמעות.

שלב זה מקביל לחנטה, שבה הפרח משתנה במהותו ומתחיל להבשיל לכדי פרי. כך גם הציור עובר מתהליך של עיצוב הצורות והפרטים לתהליך של גיבוש. היוצר בוחן כל מרכיב ביחס ליצירה השלמה: מדגיש את מה שמשרת את משמעותה, מצניע את מה שפחות נחוץ ולעיתים אף מוותר עליו.

זהו גם זמן ל„תיקון טעמים” — לאיזון הצבעים, היחסים ומרכזי הכובד ביצירה. כעת אין די בכך שכל חלק יעמוד בפני עצמו,  על כל החלקים להישען זה על זה ולהתקיים יחד כשלם אחד.

אפשר לתאר זאת באמצעות מושג ה״התכללות״ בשפתו של הרב קוק: הכוחות השונים אינם מאבדים את ייחודם, אלא מתכנסים יחד בתואם ומשרתים את התהליך השלם. מתוך ההתכללות נוצר ביצירה שלום פנימי,  כל חלק מוצא את מקומו ביחס לאחרים, והיצירה נעשית שלם אחד, בשל ומוחזק.

10. ספירה עשירית: מלכות. נוכחות בעולם.

בספירת מלכות מגיע תהליך ההתהוות להשלמתו. היצירה, שהחלה כרצון מופשט ועברה דרך תמונת הרוח וכוחות הנפש, ניצבת כעת בעולם כציור ממשי — פרי הרוח שלבש חומר, צבע וצורה.

הצגתה של היצירה בפני אנשים אינה רק פעולה המתרחשת לאחר סיום התהליך, אלא השלב האחרון בתוכו. כמו הפרי שהבשיל ונפרד מן הצמח, כך גם היצירה יוצאת מן המרחב הפנימי של היוצר ומקבלת חיים משלה. היא פוגשת מבטים חדשים, מעוררת רגשות ומחשבות ועשויה לקבל משמעויות שהיוצר עצמו לא צפה מראש.

במלכות נכנס הממד הרוחני אל העולם הגשמי ונעשה נוכח ומשפיע בו. היצירה שנולדה מתוך עולמו הפנימי של אדם אחד יכולה כעת לגעת בעולמם הפנימי של אחרים.

עשר הספירות אינן תחנות נפרדות, אלא שלבים שונים בתהליך אחד שלם ורציף. כל שלב צומח מתוך השלבים שקדמו לו, נושא את כוחותיהם בתוכו ומוסיף להם איכות חדשה. יחד הם מתארים את מסעה של היצירה החל מהכמיהה הראשונית ברוחו של האדם, דרך תהליכי הנפש ועד להתממשותה בחומר ולנוכחותה בעולם.

אותם כוחות המשתתפים בהתהוותה של היצירה פועלים גם בנפשו של היוצר. המעבר בין השלבים מזמין אותו לפתח הקשבה ועדינות, עוצמה ויכולת להציב גבולות, ליצור הרמוניה, להשתהות ולהתבונן, לדייק ולאסוף את הכוחות השונים לכדי שלם. במובן זה, תהליך היצירה הוא גם תהליך של עבודה פנימית והתפתחות אישית: לא רק היצירה הולכת ומתהווה, גם היוצר מתהווה עמה.

שער לגיא, שמן על בד, איילת השחר סלע

לדף הבית